top of page
לקוחות ממליצים

נשר החליטה לקדם את נושא הבטיחות בארגון כהחלטה אסטרטגית של ההנהלה המרכזית.


לאורך השנים גם אני, כמנהל, הייתי סקפטי להצלחת התהליכים האלה. במיוחד כשראיתי דרכי טיפול מיושנות כמו סרטים שמראים תאונות עבודה קשות ועוד שיטות הפחדה. בתהליך של הדר אין שיטות של הפחדה ואין הטלת עונשים. זו שיטה של עבודה כשותפים - 'בואו נפתח את הדברים ונחפש את האשמה גם בנו ולא רק בזולת'.

בהתחלה היה לזה אנטי מאוד גדול. זה קורה כשמבצעים שינוים בארגונים מאוד ותיקים ומקובעים בדרכי המחשבה שלהם. יש הרבה קושי, הרבה ספקות וציניות, והקסם של הדר הוא היכולות שלו לפרק חששות, מטענים ו"התכדרות" של האנשים ולגרום להם לשתף פעולה ולחשוף את עצמם.


אני מאמין שהרבה קרדיט ניתן לזקוף להכשרה הפסיכולוגית של הדר. היכולת שלו ליצור אמון מוחלט אצל העובדים והמנהלים שהוא מלווה, שלא יראו בו דמות מאיימת שההנהלה כופה אלא שותף מלא, שניתן לקבל אותו כאחד מהם. זה תורם המון להצלחת התהליכים האלה.

היום אנחנו עושים עבודת שימור. מתרגלים איך אנחנו, כצוות, הופכים להיות פרואקטיביים בנושא הבטיחות: דואגים לבצע "הערכת סיכונים דינמית" בכל מיני טכניקות יותר מתקדמות, חושבים איך אנחנו, כמנהלים, דואגים לבטיחות של כולם. אני חושב שבשנים האלה האנשים שלי עשו דרך מאוד ארוכה עם עצמם וכל הדבר הזה לא יכול היה להתפתח בלי הדר ובלי היכולות שלו לבנות מערכת של אמון שמייצרת לקיחת אחריות. היום העובדים מסוגלים לקחת אחריות על דברים שהם עשו לא בסדר ובעצמם להציף את זה מול החברים והמנהלים שלהם. להגיד "אנחנו פה טעינו, גם אם לא ראיתם וגם אם לא תפסתם אותנו". זה לא פשוט לאדם להגיד 'טעיתי! בואו נלמד כולנו יחד מה עשיתי לא נכון? ומה אני צריך לעשות בפעם הבאה נכון יותר?', אלו תהליכים מנטליים פנימיים שאנשים צריכים לעבור, זה ממש לשנות תרבות ארגונית.

נושא הבטיחות זה נושא שלא נגמר. זה משהו שצריך להיות מטופל בצורה שוטפת, לאורך השנים ולכן הדר הכשיר פה אנשים להסתכל על נושא הבטיחות כחלק בלתי נפרד מהעבודה. זה חלק מהמשימה שלי כמנהל בחברה, בעבר לא הסתכלתי על זה כמו שאני מסתכל על זה היום - וזו ההצלחה.

bottom of page